כתב העת הרפואי הוותיק New England Journal of Medicine עוסק לאחרונה בהתייחסות המגזין לפשעי הנאצים בשנות שלטונם. מאמר חדש שפורסם בכתב העת מבקר אותו על התייחסותו השטחית לזוועות שבוצעו תחת מדע הרפואה על ידי הנאצים.
"מאמר זה הוא חלק מסדרת כתבות מוזמנת של היסטוריונים עצמאיים, המתמקדת בהטיות ובחוסר צדק ש-NEJM עזר להנציח. אנו מקווים שזה יאפשר לנו ללמוד מהטעויות שלנו ולמנוע טעויות חדשות", נכתב בפתח המאמר.
סדרת הכתבות, שהחלה להתפרסם אשתקד, מבקשת להתמודד עם גזענות ודעות קדומות בממסד הרפואי. "למידה מטעויות העבר שלנו יכולה לעזור לנו להתקדם", אמר עורך כתב העת, ד"ר אריק רובין, מומחה למחלות זיהומיות ב"הרווארד" בראיון ל-New York Times. "מה אנו יכולים לעשות כדי להבטיח שלא ניפול לאותם סוגים של רעיונות מעוררי התנגדות בעתיד?".
בציוץ ברשת X נכתב כי "בין 1935 ל-1944, NEJM שמר על שתיקה בנוגע למניעים הנתעבים של המדע והרפואה הנאצית - מה טבעה ומשמעותה של השתיקה מול דיכוי כזה?". הציוץ מפנה למאמר שנכתב על ידי ד"ר ג'ואל אבי-ראצ'ד וד"ר אלן ברנדט, שניהם היסטוריונים רפואיים מאוניברסיטת הרווארד.
כתב העת "סקר באופן ספורדי וחריג את עלייתה של גרמניה הנאצית", כתבו מחברי המאמר. לעתים קרובות, כתב העת פשוט התעלם מההתנהגות הרפואית השפלה של הנאצים, למשל מהניסויים הנוראיים שנערכו בתאומים באושוויץ, שהתבססו בעיקר על 'מדע הגזע' המזויף של אדולף היטלר".
"במקום לגלות מאמרים שמגנים את זוועות הרפואה של הנאצים, מצאנו אדישות שנמשכה הרבה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. זאת, בשעה שכתבי עת אחרים ראו נכוחה את מעשי הנאצים והביעו את דאגתם ביחס לדיכוי היהודים, לא רק ברפואה אלא גם במשפטים, באמנויות ובמקצועות אחרים"
הכותבים מציינים לטובה מספר כתבי עת מדעיים וכי בעוד ששני כתבי עת מובילים אחרים - Science ו-Journal of the American Medical Association - עסקו במדיניות המפלה של הנאצים בתקופת שלטונו של היטלר, NEJM לא פרסם אף מאמר "שדיבר מפורשות" על הזוועות הרפואיות של הנאצים עד 1949, ארבע שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.
ההיסטוריונית ד"ר אבי-ראצ'ד מציינת כי מצאה בארכיון כתב העת מאמר משנת 1935 שמעלה על נס את שיטות הרפואה הנאציות. המאמר, שכותרתו: "שינויים אחרונים בביטוח הבריאות הגרמני תחת ממשלת היטלר", נכתב על ידי מייקל דייוויס, דמות משפיעה בתחום הבריאות בארה"ב, וגרטרוד קרוגר, אחות מגרמניה. המאמר שיבח את תשומת הלב שהקדישו הנאצים לבריאות הציבור ולדבריה היה מלא רעיונות מפוקפקים ביחס לעליונות הגרמנית. "אין שום התייחסות לחוקי הרדיפה והאנטישמיות", מציינים ההיסטוריונים ד"ר אבי-ראצ'ד וד"ר ברנדט.
בקטע אחד תיארו דייוויס וקרוגר כיצד רופאים הוכרחו לעבוד במחנות עבודה ונימקו זאת כחובה שסיפקה להם "הזדמנות להתערבב עם כל מיני אנשים בחיי היומיום". "הם ככל הנראה ראו באפליה נגד יהודים שינוי סביר ומתקדם", כתבו ד"ר אבי-ראצ'ד וד"ר ברנדט.
בחיפוש אחרי חומרים ארכיוניים רלבנטיים לתקופת השלטון הנאצי, מספרים החוקרים כי "במקום לגלות מאמרים שמגנים את זוועות הרפואה של הנאצים, מצאנו אדישות שנמשכה הרבה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. זאת, בשעה שכתבי עת אחרים ראו נכוחה את מעשי הנאצים והביעו את דאגתם ביחס לדיכוי היהודים, לא רק ברפואה אלא גם במשפטים, באמנויות ובמקצועות אחרים".
העובדה שרופאים יהודים נרדפו היתה ידועה בחוגי הרפואה. כתב העת JAMA של האגודה הרפואית, למשל, הודיע לעתים קרובות לקהל קוראיו על ההשפעה המזיקה של השלטון הנאצי על הפרקטיקה הרפואית
החוקרים מנסים להשיב על השאלה מה טבעה ומשמעותה של השתיקה ביחס למעשי הנאצים ברפואה ובמדע של אותה תקופה. הסבר אחד שהם מציעים מייחס את הפרשנות לעליית הנאציזם, שלא זכתה לתשומת לב כיוון שהיא נחשבה לא רלוונטית לכתב עת העוסק בפיתוח ידע רפואי וחדשנות טיפולית, כמו גם בפרקטיקה רפואית. מאמרים על גרמניה או על נאצים בשנות ה-30 וה-40 עוסקים ברובם המכריע במערכת ביטוח רפואית ולא ברדיפת והשמדה המונית של יהודים. למעשה, כאשר כתב העת התייחס לשיטות "רפואיות" נאציות, הוא שיבח בהתלהבות את העיקור הכפוי ואת מדיניות האלכוהול המגבילה של הנוער ההיטלראי.
המאמר הראשון ב-NEJM המרשיע במפורש רופאים נאצים בגין הזוועות שביצעו הוא מאמר משנת 1949, מאת ליאו אלכסנדר, נוירופסיכיאטר אמריקאי, יליד וינה, שאסף ראיות למשפטם של הרופאים הנאצים בנירנברג. מאמרים נוספים התפרסמו משנות ה-60 ואילך, כשחוקרים החלו לתעד את הזוועות שבוצעו על ידי רופאים, ובמיוחד לאחר הצהרת הלסינקי משנת 1964, אשר קבעה עקרונות אתיים בנוגע לניסויים בבני אדם.
העובדה שרופאים יהודים נרדפו היתה ידועה בחוגי הרפואה. כתב העת JAMA של האגודה הרפואית, למשל, הודיע לעתים קרובות לקהל קוראיו על ההשפעה המזיקה של השלטון הנאצי על הפרקטיקה הרפואית. במהלך השנה הראשונה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון נכתבו שניים עד ארבעה "מכתבים" בחודש על ידי כתבי JAMA שונים ברחבי העולם, כולל מברלין, ואלה פורסמו בכתב העת המדעי מדי חודש עד 1940.
בשנת 1933, תחת המדור "חדשות רפואיות זרות", פרסם JAMA דו"ח שכותרתו "רגולציה רפואית גרמנית חדשה" ובו תוארה בפירוט הרדיפה של רופאים יהודים, כולל ההגבלות שהוטלו על עיסוקם והגישה לחינוך רפואי. הדו"ח תיאר גם את עיצוב מקצוע הרפואה הגרמני לפי קווים גזעניים ואת האופן שבו ארגוני ביטוח (שהיו מעסיקים מרכזיים של רופאים) הושפעו מהצו הגזעני המורה על פיטורי כל היועצים היהודים והמרקסיסטים.
האפליה נגד רופאים יהודים נתפסה על ידי כתב העת NEJM במונחים כלכליים בלבד. הכותב ציין כי "החמרת ההגבלות נגד רופאים יהודים" נגעה למספר "רב" של רופאים "לא אריים" ו"גרמה לאובדן הכנסה"
לעומת זאת, המאמר הביקורתי היחיד שפורסם ב-1933 ב-NEJM היה קומוניקט קצר על "התעללות ברופאים היהודים", שהופיע לאחר מאמר על דיאתרמיה כירורגית שהכותבים מכנים אותו "מייגע". הקומוניקט הסתמך על דיווח של ה"ניו יורק טיימס", כאשר האפליה נגד רופאים יהודים נתפסה על ידי כתב העת במונחים כלכליים בלבד. הכותב ציין כי "החמרת ההגבלות נגד רופאים יהודים" נגעה למספר "רב" של רופאים "לא אריים" ו"גרמה לאובדן הכנסה". המספרים: 1.5 מיליון עובדי מדינה נדרשו לפרוש לאלתר.
כאמור, בארכיון כתב העת נמצא מאמר משנת 1935 שמעלה על נס את שיטות הרפואה הנאציות, מאת דייוויס וקרוגר. החוקרים מציינים שדייוויס, שעד 1935 היה דמות בולטת בתחום מדיניות הבריאות האמריקאית, לא שש לעסוק באידיאולוגיה של הנאציזם והשלכותיה על הפרקטיקה הרפואית, האתיקה והחינוך. "עמדתו מפתיעה במיוחד לאור מוצאו היהודי", כתבו.
יתרה מכך, כמנהל בית החולים של בוסטון בין השנים 1910-1920, דייוויס פעל בחריצות למען אספקת שירותי בריאות ורווחה סוציאלית למהגרים אמריקאים. כיצד, אם כן, הוא אימץ ללא ביקורת את תכנית הרפורמה הרפואית של היטלר? איך מצא את הרה-ארגון של ביטוח הבריאות ראוי לחיקוי למרות האנטישמיות והגזענות המפורשות שלו? איך הצליח להתעלם מהיחס לרופאים יהודים? ומעבר לדיוויס, תוהים החוקרים, כיצד ניתן להסביר את השתיקה של כתב העת בנוגע לנושאים אלה במהלך העשור שלאחר מכן?
נראה, מסכמים החוקרים, כי הערצתו של דייויס לסמכות המדינה הגרמנית, ליעילות ולשליטה עיוורה אותו להשלכותיהן. הוא כנראה סירב להבין שהרפורמות שאותן שיבח כ"מהפכניות" אינן רק טכניות אלא אידיאולוגיות ובלתי אנושיות ביסודן. העיוורון המוסרי הזה נבע מתפיסת עולם אידיאלית, רומנטית או ממודרת, שלא יכלה להתיישב עם מה שגרמניה הפכה להיות - משטר טוטליטרי רודפני, ונכון לשנת 1938, מכונת רצח המוני.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
